החלטה בתיק ת"ח 29463-01-13

1.         דיון בשתי בקשות שהוגשו. האחת, בקשה מס' 11 -בקשה שהגישו התובעות למתן צווים בנוגע להליכים המקדמיים. והשנייה, בקשה מס' 12 - בקשה שהגישו הנתבעות למתן צו המחייב את התובעות להפקיד ערובה להבטחת הוצאות. נדון בבקשות כסדרן.

בקשה מס' 11

2.         בקשה זו עוסקת בדרישת התובעות להורות לנתבעות לאפשר להן לעיין במסמכים ולהשיב לשאלות בנוגע לשני עניינים (שאר הטענות נמצא פתרונן ללא צורך בהחלטה).  הראשון, דרישה לעיון בכל ההתכתבויות שבין האנייה ובעליה עם ספקים אחרים והסכמי פשרה שהושגו עמם, אם הושגו. השני, הסכמי העסקה עם רב החובל.

            נטען, כי ההסכמים עם הספקים יכולים ללמד על עמדתן של הנתבעות ביחס לדרישות של נושים שהתקשרו עם החוכרת חברת Botany Bay. כן נטען שההסכמים עם רב החובל עשויים ללמד האם לרב החובל הייתה סמכות לחייב את האנייה.

3.         דין הבקשה לגבי בשני העניינים להידחות.

            עקרון העל בהליכי גילוי ועיון במסמכים הוא עיקרון "הרלבנטיות". בעל דין זכאי לעיין רק במסמכים הרלבנטיים לבירור המחלוקות שבפני בית המשפט (ראו רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54 (1995); ע"א 41/49 כיאט נ' כיאט, פ"ד ג 113 (1949); רע"א 9322/07   Gerber Products Co . נ' חברת רנדי בע"מ (15/10/2008)). עקרון הרלבנטיות פורש בהרחבה ואין צורך בהוכחה רלבנטיות ודאית. די בכך שלמסמך עשויה להיות רלבנטיות. כן נאמר כי די בכך שהמסמכים המבוקשים כוללים מידע אשר יאפשר "במישרין או בעקיפין לקדם את העניין נשוא התובענה" (רע"א 6546/94 הנ"ל).

4.         לא תמיד קל להגדיר מהו מסמך רלבנטי להליך (ראו י' עמית "קבילות, סודיות, חסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי - ניסיון להשלטת סדר " ספר אורי קיטאי 247, 250 (2007)). הדבר נתון הרבה פעמים לשיקול דעת בית המשפט המתבונן על ההליך שבפניו. מכל מקום, ברי כי לא יינתן צו לגילוי ועיון במסמכים אשר אינם בשליטת או בהחזקת בעל הדין. אין לחייב בעל דין לפעול להשגת מסמכים שאינם בחזקתו ואינם בשליטתו (ראו רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג (1/11/05); רע"א 4256/98 ה.ל.ס. בע"מ נ' כור מתכת בע"מ, פ"ד נג(1) 621 (1999)). אין גם לתת צו כאשר תכלית הגילוי הנה "מסע דיג" ובמיוחד לא כאשר הדיג הינו "במימי התובע" ולא "במימי התביעה" (ראו עמית לעיל, עמ' 251).

5.         המסמכים הנוגעים להתכתבויות והסכמים עם ספקים אחרים אינם עומדים במבחן הרלבנטיות. התכתבויות והסכמים עם גורמים אחרים, אינם מסוג העניינים הנדרשים לשם הכרעה במחלוקות בהליך הנוכחי.  זאת עוד, יש בהם גם משום פגיעה בפרטיות ובסודות המסחריים של אותם צדדים שלישיים.

גם ההתקשרויות עם רב החובל אינן רלבנטיות להליך זה, שהרי אם הסכמת רב חובל מספקת להקמת שעבוד ימי לטובת הספק (בין מכוח סעיף 41(8) לחוק הספנות (כלי שייט), התש"ך-1960 ובין על פי הדין המנהגי), הרי שתנאי הסכם העסקת רב החובל אינם מעלים ואינם מורידים. ודוקו, אין טענה להסכם מפורש עם רב החובל, אלא לזכות שעבוד ימי הנלמדים מאישורי קבלת הדלק ולשם כך אין צורך בהסכמי התקשרות.

בהתאם, אין גם מקום לחייב את הנתבעות להשיב על השאלות הנוגעות לאותם עניינים.

בקשה מס 12

6.         בבקשה זו נטען, על ידי הנתבעות כי יש לחייב את התובעות להפקיד ערובות להבטחת הוצאות ההליך ובגין נזקי המעצר. הנתבעות מעלות טענות הן בנוגע לסיכויי התביעה והן בנוגע לקושי הצפוי בגביית ההוצאות, אם יפסקו לטובתן. נטען, כי התובעות הינן חברות שמקום מושבן בארצות הברית וזו אינה חתומה על אמנה המאפשרת אכיפת חיוב בהוצאות. עוד נטען, כי כנגד התובעות הוגשה תביעת ענק בגין נזקים שנגרמו עקב התפוצצות מטען דלק וקיים חשש כי התובעות לא תוכלנה לשאת בחיוב ההוצאות שיושת עליהן.

7.         בשלב זה, איני מוצא מקום להביע דעה לגבי סיכויי הצלחת התביעה. התיק קבוע לשמיעת ראיות ליום 1/7/14 ויש להניח כי באותו מועד תסתיים שמיעת העדים, כך שסיומו של ההליך אינו רחוק. כפי שעולה מכתבי הטענות המחלוקת אינה בשאלת אספקת הדלקים אלא בשאלת זהות החייב ובשאלה האם על האנייה ובעליה לשאת בחובות שנוצרו על ידי אחרים. אלו טענות שהתשובה להן טרם הוכרעה ברורות בפסיקת בית משפט זה ואין לומר מניה וביה שסיכויי ההצלחה קלושים.

אין גם בסיס מספיק לקבוע כי התובעות לא תוכלנה לשאת בהוצאות שיפסקו אם יפסקו. אין בפניי שמץ ראיה כי אותה תביעה נטענת, עלולה להביא לחיסול עסקיהן של התובעות. יש לזכור, כי התובעות הינן ספקיות דלק הפועלות בכל העולם והיקף עסקיהן הינו רב. אין נתונים על מצבן הכלכלי ולא ניתן לדעת האם יש חשש שמא יאלצו לשאת בסכומים גבוהים במסגרת התביעה שהוגשה, אם הוגשה כנגדן, בארצות הברית.

8.         כפי שכבר ציינתי במקרים קודמים, נטיית בית המשפט הינה להימנע ממתן צו ערובה להבטחת ההוצאות רק בשל היותם של בעלי הדין זרים. מרבית ההליכים בבית משפט זה מתנהלים בין צדדים זרים והדבר הינו טבעי, בשים לב לכך שהתביעה למימוש שעבודים ימיים הולכת באשר תלך האנייה . כבר נפסק בעבר כי העובדה שהתובעת הינה חברה זרה אינה מספקת כדי להצדיק מתן צו להפקדת ערובה, שהרי במרבית ההליכים בבית המשפט לימאות, בעלי הדין אינם תושבי ישראל. בת"ח 12527-12-11 בעניין האוניה RIO, כתבתי כי "[...] מטבע הדברים התביעות מוגשות נגד האוניה על ידי חברות זרות ויש צורך לבררן לגופן ולא להציב מחסומים דיוניים אלא במקרים חריגים [...]". זאת ועוד, גם כאשר נפסק כי בית המשפט מוסמך לחייב מבקש צו למעצר אוניה להפקיד ערובה להבטחת ההוצאות, נקבע כי הדבר ייעשה רק במקרים חריגים ומתאימים וכי בדרך כלל אין מקום להטיל מגבלות דיוניות ולהציב מחסומים בפני מימוש שעבודים ימיים (ראו החלטתי מיום 23/2/12 בת"ח 34439-02-12 האוניה Pelagos נ' Nova Bunkers S.A .).

9.         על כן אני דוחה את שתי הבקשות.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, א' אדר ב תשע"ד, 03 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.